top of page
חיפוש

Georgia on my Mind part 3

תמונת הסופר/ת: Alon MelamedAlon Melamed

עודכן: 1 בנוב׳ 2018


גיאורגיה בנשמתי. עדיין בקאזבגי. כבר ביטלתי את כל המלונות שהזמנתי, והגיע היום שהוגדר על ידי כיום עזיבתי את קאזבגי, לאור המסלול המאולתר החדש שאליו יצאתי.


לקריאת הפוסט הקודם: www.alonsgallery.com/myblog/georgia-on-my-mind-part-2

לתמונות בגלריה: https://www.alonsgallery.com/georgia


החוויות מתעצמות בעמק טרוסו

שכנעתי את גיורגי לקחת אותי למקום קצת יותר נידח, ששמו עמק טרוסו (Truso). גיורגי ואני כבר די התחברנו, ולמרות האנגלית-לא-אנגלית שלו, תיקשרנו היטב זה עם זה. לאחר לפחות משלוש שעות נסיעת שטח קלה, הגענו ל"מנזר האחיות" של עמק טרוסו, בקרבת הכפר אבאנו (Abano).

פתחתי את דלת האוטו מול שערי המנזר. כהרף עין הבחנתי שני כלבים ע-צ-ו-מ-י-ם שועטים מחצר המנזר, קופצים מעל לחומה, ישר לעברי.


תוך שניות יכולתי להיות מאכל לכלבים, לולא הספקתי לקפוץ פנימה לתוך האוטו ולטרוק אחריי את הדלת.


אני לא יודע עד היום מה גרם להם לסגת חזרה לשטח המנזר. אולי הנזירה קראה להם, אולי גיורגי קרא לנזירה לקרוא להם. אבל העיקר - הסכנה חלפה. טוב, לא ממש סכנה. שני העצומים האלו התגלו כשני כלבי סן-ברנרד, שאולי שוקלים 70 ק"ג כל אחד, אבל לפחות חצי מכל זה זה לב.


מה שהפתיע אותי מאד היה לגלות שהנזירה נמצאת שם לגמרי לבדה, ושיש לה אופנוע... לצערי נזירה היא נזירה, ביישנית מטבעה, ולא סרה לתחינתי לצילום על האופנוע.



התחלנו את דרכנו חזרה. אני עוד צריך להדרים לכיוון העיר מצחטה היום. שלוש שעות נסיעה.


לפתע ראיתי לצד הדרך רועה, שהולך עם עדר אינסופי של כבשים. כשהתרגלו העיניים ללבן של צמר הכבשים שהקיף אותנו, ראיתי שהרועה אינו לבדו. מלבדו היו מספר רועים נוספים, ואיך לא - גם כלבים. אמרתי לגיורגי שאני רוצה לרדת מהאוטו וללכת קצת ברגל, עם הרועה ועם הכבשים. רק מה? יש בעיה: אני לא רוצה להיות מאכל לכלבים.

גיורגי התקרב עם רכב השטח אל הרועה, החליף איתו כמה מילים, ואז סימן לי שהכל בטוח, שאני יכול לרדת. לאחר צעידה משותפת שלי ושל הרועה במשך כמה מאות מטרים תוך פטפוט חסר תכלית, כבר הרגשנו קרובים מספיק. גם הכלבים היו כבר חשדנים פחות, ויכולתי להתנהג יותר בקלילות. נראה לי שגם אם הייתי גונב כבשה מהעדר הייתי יוצא בשלום...


תמה ה"סחבקייה", וגיורגי ואני נכנסנו לרכב והמשכנו במורד הדרך, משאירים את הרועה, עדרו וכלביו מאחור, להתהלך בקצב שלהם. ואז גיורגי אומר: "יש פה משהו מעניין בשבילך. בריכת מים מינראליים עמוקה. שווה לראות. רק מה - צריך לחצות את הנהר. ברגל". "שמע", אמרתי לו, "אני לא בטוח שאני עושה את זה. הזרם חזק, המים נראים עמוקים, ואני עם כל הציוד... אם אתה עובר - אני אראה אם גם אני יכול, ואצטרף אליך.". וכך היה.




ולאחר שחצינו את הנהר הגענו לאחת ההפתעות בטיול - בריכת המיים המינראליים של אבאנו (Abano). ה"שוס" העיקרי במים האלו, מעבר לכך שהם עמוקים מאד, קרים מאד וכחולים מאד - הוא שהם גם מוגזים מאד. פשוט כך. סודה קרה וטבעית מבעבעת מבטן האדמה! לא יכולתי להתאפק. אחרי שביררתי ושאלתי אם זה אפשרי, ואם זה מקובל... - פשטתי בגדיי ופשוט קפצתי למיים. קור כלבים! דגדוג של סודה וקצף סביבי. הדפנות חלקות ובקושי אני יוצא החוצה.


המים הקופצניים האלו מלאים במינראלים שצובעים במשך השנים את גדות הברכה ואת הפלגים היוצאים ממנה בצהוב ובאדום. הכבשים והכלבים הגיעו בינתיים גם הם, וביחד עם רועיהם הסתכלו באדם הזר והמוזר ששוחה לו עירום במי הסודה.



הגעתי "הביתה" עייף ומרוצה. התיק כבר היה ארוז מהבוקר, וכל מה שנשאר לי היה לרדת לתחנה המרכזית ולתפוס מרשוטקה - מונית שרות, מיניבוס שיוצא על בסיס לו"ז משוער ומידת המליאות שלו, ועוצר בדרך רק לשם העלאה והורדת נוסעים. תחבורה ציבורית ועממית. מונית מטביליסי לקאזבגי עלתה לי 200 לארי, ומחיר הנסיעה במרשוטקה הוא רק 15 לארי. זהו - הרגשתי כבר בנוח, כמו תרמילאי חופשי ללא מעצורים. חזרתי 20 שנה אחורה. התרווחתי בצפיפות של המיניבוס וחייכתי לי מאוזן לאוזן. "זהו! חופש!".


 

אפילוג

שנתיים לאחר מכן הגעתי שוב לקאזבגי, לביקור חפוז במסגרת סיור עיתונאי. קבעתי מראש עם נודו וגיורגי שניפגש בערב. היינו כל אותה תקופה בין הביקורים מחוברים בפייסבוק וכך נשמר הקשר. את גיורגי פגשתי במקרה כבר בכנסיית השילוש. לחצנו ידיים, התחבקנו, ושאלנו זה לשלומו של זה, ומה עם המשפחה. לפנות ערב יצרתי קשר עם נודו - השגריר דובר האנגלית של המשפחה. אבל כשזה הבין שאני וחבר רעיי לסיור לא לנים אצלם, הוא כלל לא הבין למה עלינו להיפגש... תם ונשלם פרק קאזבגי.


לתמונות בגלריה: https://www.alonsgallery.com/georgia

להמשך צפייה באתר שלי.

0 תגובות

Comentarios


© 2018 by Alon Melamed

bottom of page