top of page
חיפוש
  • תמונת הסופר/תAlon Melamed

אגיסטרי, אי קטן ושקט בים של איים


במסגרת עבודתי בהייטק מזדמן לי גם להגיע ליוון. יוון היא לא היעד הראשון שחושבים עליו בהקשר של הייטק. אבל היות ויוון היא ערש של תרבות, ממציאת מושגים כמו אקדמיה, ואוניברסיטה, אפשר אולי בכל זאת למצוא איזושהי זיקה. במסגרת מאגד אותו אני מנהל, פרויקט אירופי בו חוברים שותפים מרחבי היבשת למען מטרה משותפת, יש לי שותף אקדמי יווני.

הגעתי ליוון עוד בסוף השבוע שלפני הישיבות, למנוחה, מחשבה וצילום. רציתי להתמקם באחד האיים בגלל האווירה הכל כך שונה בהם, אך לא רציתי לטוס. רוב המעבורות יוצאות לדרכן בשעות מוקדמות מכדי שהייתי מצליח להגיע משדה התעופה, ובשעות אחר הצהריים, ולא לבזבז זמן ארוך בהמתנה. ובחיפושיי אחר יעד, נתקלתי בשם אגיסטרי בפעם הראשונה: אי קטנטן הסמוך לאי אגינה, שאליו ניתן להגיע בקלות ובמהירות ע"י מעבורת מספר פעמים ביום. אוטובוס משדה"ת הביא אותי לנמל פיראוס תוך קצת יותר משעה, ותוך כ 20 דקות כבר מצאתי עצמי מתרווח במושבים הנוחים של המעבורת, ויצאנו לים הפתוח.


ממתינים למעבורת המהירה לכיוון האיים אגינה ואגיסטרי, Port Piraeus

המעבורת ריחפה לה וטסה בגובה של כ 2 מ' מעל המים ובמהירות של כ 35 קשר (כ 65 קמ"ש). כך לפחות טען יואניס, הקפטן של הספינה.

קפטיין יואניס בקוקפיט שבראש המעבורת המהירה מפיראוס לאגיסטרי

אחרי עצירה קצרצרה באגינה הגענו לאגיסטרי, במרחק של 5 דקות הפלגה ממנו.

אגיסטרי אי קטנטן, ואם לא שמעתם עליו אתם כנראה בחברה טובה... האתונאים מכירים אותו כמפלט לכמה שעות מהעיר הסואנת, והם מגיעים אליו בעיקר בסופי שבוע. תיירות חוץ מגיעה פחות, אבל הבנתי שבשיא העונה הכביש היחיד העובר פה בין הכפרים עמוס במכוניות ובקטנועים. בין שתי עיירות החוף סקאלה ומגאלוכורי, בחרתי לשהות בראשונה, שנחשבת שוקקת ומליאה יותר, ובעלת חוף משגע.


Scala, Agistri הנוף מהמרפסת בחדרי השכם בבוקר

אבל תוך זמן קצר הבנתי שלא הגעתי בסוף העונה, אלא בעונה שאחרי סוף העונה... 80% מבתי העסק (מלונות וטאברנות) כבר היו סגורים, ובטאברנות הבודדות ששמרו על הגחלת - 80% מהתפריט כלל לא הוצע.

אבל אני באתי לחפש את השקט ואת השלווה, ואותם מצאתי בשפע. הנופים הפסטורליים והרוגע עשו את שלהם. האוויר הצלול והקריר מילא את ריאותיי בחמצן. הלכתי ברחובות הכפרים ולאורך החופים ופשוט השתכרתי מהשקט. צילמתי אנשים מנומנמים בטאברנות בצהרי היום, וסמטאות ריקות מאדם. נסעתי גם לאורך האי, אבל לא מצאתי בו יתר עניין, וחזרתי מהר לעיירות.




גראמאמה. Megalochori, Agistri

באחד הרחובות בעיירה מגאלוכורי צילמתי שני ילדים משחקים בכדור בטאברנה. פתאום הגיחה מהמטבח אשה כבודה שהציגה את עצמה: "גראמאמה". הכרתי מיד את המילה ואת משמעותה: "סבתא". עבורי זה הקפיץ מייד זיכרון ילדות עתיק, זיכרון של סבתא-רבא שלי, שגם אותה כינינו גראמאמה. כילד בן 5 הייתי בטוח שזה שמה. רק אח"כ הבנתי שזו "סבתא".


פרט לצילום נוף, אנשים ופסטורליה שאותם אני מאד אוהב, ניסיתי לתרגל קצת צילום מינימאליסטי. את העקרונות המנחים בצילום המינימליסטי רעננתי לאחרונה בהרצאה של גלעד בנארי, ממש שבוע לפני הנסיעה. צילום מינימאליסטי מבודד לחלוטין עצמים במרחב, מקטין אותם בפריים, אך עדיין מצליח להעצים אותם, ליצור עניין ולרמז על הקונטקסט בהם הם צולמו. סוג של קריצה. צלמים שמורגלים יותר בנופים ובאנשים (כמוני...) - דואגים תמיד לרקע קדמי ואחורי, על מנת לחבר ולתת תמונה מליאה ככל האפשר... אך כאן נדרשת פעולה כמעט הפוכה: ניתוק. זהו סטייט-אוף-מיינד שונה שגרם לי גם להתאמץ קצת יותר בחיפוש אחרי פריימים שונים ממה שאני עושה לרוב, ולכן גם ליהנות מאד.



סוף הסיפור...

לאחר יומיים מלאי מחשבה והתבוננות עצמית, למדתי להביט במציאות שקיימת מולי מבעד לעיניים אחרות, או בזווית קצת שונה, ולגלות עולם חדש. לפעמים, מרוב פרטים אנחנו מאבדים אחיזה במציאות, ודווקא הרפיית האחיזה בשלם מובילה לשלמות. לישיבות הגעתי רגוע ומוכן, והן נסתיימו והוכתרו בהצלחה מרובה. שבוע לאחר מכן גם השתתפתי בסדנת צילום מינימאליסטי עם גלעד, שנערכה במוזיאון תל אביב לאומנות. עליה אולי גם אכתוב בהמשך.


להמשך צפייה באתר שלי.

bottom of page