מאז שנחשפתי ליצירותיו של פיני הן מהוות עבורי סוג של שלמות לשאוף אליה, ואני תמיד מחכה בקוצר רוח ליצירתו הבאה. חיכיתי גם הרבה זמן שפיני יארגן אצלו סדנה וילמד משהו ממה שעובר במוחו כשהוא יוצר את כל הפנטזיה הזו. ובסוף זה קרה. לפני כשבועיים הייתי לראשונה בסדנה שהוא העביר.
דבר לא הכין אותי למפגש עם האיש עצמו ועם הסטודיו שלו, הידוע בשם "סטודיו פיני חמו". דבר ראשון האיש: פיני התגלה לי כאיש עדין, משתף, ללא משוא פנים ונטול פוזות מיותרות. כמעט האנטי-תזה לצלם יוצר בסקלה שלו.
הייתי בעבר בסדנאות סטודיו, אבל את הסטודיו הזה חוויתי באופן שונה לגמרי. הדבר הראשון שצד את עיניי הם כמויות הספרים על המדפים. לא רק ספרי צילום, אמנות והשראה, אלא גם ספרי קריאה ועיון רבים, בכמות שלא תבייש ספרייה שכונתית קטנה. והמכנה המשותף הוא - שעל כריכתם מתנוסס צילום או איור שיצר פיני. על הקירות תלויות תעודות הוקרה מ"השירות הבולאי". בילדותי הייתי אספן בולים, ועד היום אני שומר על אלבומי הבולים שלי. לפני המון שנים, כשהיינו שולחים מכתבים בדואר, הם היו מבויילים. השירות הבולאי היה מפיק כל שנה סדרות שלמות של בולים חדשים, מעוצבים בקפידה, בנושא שונים ומשונים - אותם הייתי אוסף. מסתבר שפיני מעצב גם בולים. הוא עורך גרפי במקצועו הרשמי, ולצילום התגלגל במורד השנים. היום, כשהוא מצלם בארץ ובעולם, מקצוע העריכה הגרפית והרקע בציור מהווים לו קרקע ליצירה הצילומית.
משהו נוסף ששבה את תשומת לבי היה כמויות החפצים המיוחדים ("פרופים"), לעתים הזויים, שפיני אוסף אליו מכל רחבי העולם על מנת שיוכל להגשים את הפנטסטי שמתרוצץ בדמיונו אל תוך צילומיו: קרניים, גולגלות, עששיות, בובות ומה לא. עלי שלכת עצומים מונחים בשלמות בקופסה כאילו מקוטלגים אחד אחד. מצאתי את עצמי "בוחר לעצמי" כל מיני חפצים לתמונות שאני מצלם כרגע בסטודיו הפרטי שלי.
הצילומים של פיני יושבים על הגבול בין המציאות לדמיון, או להזיה. כל פעם שהסתכלתי עליהם אמרתי לעצמי: "אין. חייבת להיות פה עבודת עריכה אינסופית. יותר מדי פנטסטי מכדי להיות על הסט". אך כאן באה לי ההפתעה האמתית, ועכשיו אני באמת ובתמים מוריד כובעי לפניו:
הפוטושופ בא בראש וראשונה לתיקונים קלים, כגון התאמות גוונים לפאלט הצבעים המוקפד, ולגימור - כגון העלמת עזרים שונים מהתמונה. אין הדבקות ואין שימוש בפוטושופ ליצירת ההזיה! פיני הסביר לנו על שלבים ביצירת חלק מהתמונות האהובות עליו, והערכתי ליצירותיו רק עלתה כשהבנתי את מידת ההכנה ואופן הביצוע של יצירות מופת אלו.
סדנת סטודיו על פי רוב מתמקדת בתאורה. רוב הצילומים מופקים בסט תאורת סטודיו מינימליסטי, "בכדי שהפנטזיה תיראה כאילו אכן קרתה במציאות עולמנו, בו זורחת רק שמש אחת שנותנת אור". התכנון ארוך, אך הצילום מבוצע במשך זמן ממש קצר.
היינו יחד ארבעה צלמים. נהניתי לשמוע את פיני מדבר על התאורה האופיינית לעולם הציור, תוך הדגמת העקרונות על ציורי רנסאנס שונים. תוך זמן קצר, תוך כדי ההסברים, הצטרפה אלינו גם הדוגמנית מאשה, והתחלנו לעבוד.
עבדנו גם עם תאורה רציפה וגם עם סטרוב. התחלנו מצילום שהוא כמעט מונוכרומטי, ולאט לאט הוסיף לנו פיני אל תוך התמונה אלמנטים של צבע ושל פנטזיה, ע"י כל מיני עזרים במדפים. הסגנון היה גותי משהו. שלוש השעות הראשונות חלפו לי ממש מהר, אך לפיני לא הייתה בעיה שנישאר עוד ונמשיך לצלם...
לסיכום - נהניתי מאד. גם לפגוש את פיני, וגם לצלם בסטודיו שלו. תוך כדי כתיבה עולה לי רעיון לז'אנר חדש של סדנאות...
בסופו של יום, צילמתי דוגמנית בסטודיו. סדנאות כאלו עשיתי כבר לא מעט, והן חוויה מקסימה. כצלם מנוסה בסגנונות צילום אחרים באתי לסדנה עם פיני כי הוא מביא משהו מיוחד לעולם הדוגמנות בסטודיו, משהו אותו רציתי לחוות: הבאת הפנטזיה אל תוך הצילום. היה אידיאלי מבחינתי להיות בסדנה בה אני מתכנן תמונה "הזויה", כזו שיוצאת קצת ממסגרות האפשרי, משרטט סקיצה פשטנית שמתארת מה יתרחש על הסט, ואז מקים אותו בסטודיו. הצילום עצמו זו הפעולה הקצרה יותר. אחריו הייתי משווה בין מה שיצא לבין מה שתכננתי במקור, מתקן ומשפר. סדנה כזו הייתה מעוררת את ה"יותר פרוע" שבי, ונותנת כלים להגשמת הדמיון.
אז אולי סדנה כזו היא כלל לא ניתנת לביצוע, הזויה מדי. אבל מצד שני - מי אם לא פיני מומחה בלהביא את ההזוי לכדי הגשמה...
בעבודותיו של פיני ניתן לצפות באתר האינטרנט שלו http://www.pinih.co.il ובעמוד הפייסבוק https://www.facebook.com/PiniHamouFineArtPhotography . מומלץ!
צירפתי מספר תמונות שצילמתי במהלכה של הסדנה.
להמשך צפייה באתר שלי.