top of page
חיפוש
  • תמונת הסופר/תAlon Melamed

תערוכת הסולו הראשונה שלי...

עודכן: 18 בדצמ׳ 2018

תמיד רציתי להציג בתערוכה. אני מניח שכל צלם שואף מתישהו להציג את עבודותיו בתערוכה. בדיוק כפי שזמר או נגן רוצים להופיע. ולא שלא השתתפתי כבר בכמה תערוכות, אבל כולן היו קבוצתיות... נשמע אולי הזוי שאני מתלונן, ואני ממש לא! כי אם נלך למוזיאון הלובר בפריז, הרי אפילו לליאונרדו דה-ויצ'י אין תערוכת יחיד. הוא נאלץ להצטופף יחד עם עוד מגדולי דורו ולחיות עם זה בשקט. טוב, אולי לא לגמרי לחיות - אבל מה שבטוח - בשקט. התערוכות שבהן השתתפתי היו בהחלט ראויות, ומצאתי את צילומיי מוצגים לצידם של צילומים טובים שצולמו על ידי צלמים מוערכים. אבל לצאת בתערוכת יחיד... שאיפה כמוסה שהרגישה לי רחוקה ולא ניתנת להשגה. ובלי סיבה אמיתית. אולי הפחד מבחירת התמונות, פחד קהל...





אבל בסוף זה הגיע. ההזדמנות שלי "נחתה עליי" כאשר שגרירות גיאורגיה פנתה אליי בתחילת שנת 2018. גיאורגיה חגגה השנה 100 שנים להיווסדה של הרפובליקה הדמוקרטית הראשונה, ועבודתי נבחרה לייצג את גיאורגיה מנקודת מבט ישראלית, כאות לידידות בין העמים.



ובהחלט לא היה קל לבחור תמונות. מתוך כ 2000 שצילמתי, היה נכון להציג לא יותר מ 25. רציתי להשיג איזון בין נוף טבעי, עירוני, אנושי... היה לי חשוב להציג גם חלק מהמקומות האייקוניים בהם ביקרתי, מנקודת מבטי כמובן.

משימה לא פחות קלה הייתה למצוא מעבדה להדפסת התמונות. ביקרתי בארבע מעבדות, כאשר כל אחת מהן נתבקשה להדפיס עבורי חלק מהתמונות. נדהמתי לראות מנעד אדיר באיכויות, כאשר הצבעים במדפסת יוצאים שונים בתכלית השינוי מהצבעים המוצגים במסך. אבל בסוף הגעתי למעבדה הנכונה. המסכים המכויילים, ההדפסה שנתנה בדיוק מה שראיתי על המסך. יכולתי לצאת לדרך להפקה.


חשבתי שמגיעה לי מנוחה, אבל לאירועים שקרו אחרי כן לא ציפיתי. מהמעבדה, נסעתי לבית החולים לפגוש את אבי ואת אימי. אבא הרגיש לא טוב ובא להיבדק. שיקוף הריאות לא נראה טוב, והיה עדיף להתאשפז להשגחה. לאחר ליל שימורים אחד, ועוד יום ארוך, אבי הלך לעולמו. לא הבנתי מאיפה זה בא לנו. שבוע של שבעה, ושבועיים של תמיכה באמי, תיבדל לחיים ארוכים, שנחלשה מאוד (והתחזקה מאז, תודה לאל). ויום הפתיחה הגיע.


הגעתי ביום שיש בבוקר. התערוכה שהוצגה עד אותו יום בגלרייה הייתה בשלבי הסרתה, ולי נותרו 6 שעות עד לאירוע הפתיחה. הייתי צריך להיות יעיל. למזלי באתי מוכן - את הקירות מיפיתי מראש, וידעתי על כל תמונה היכן תוצג.


הפתיחה הייתה נהדרת. התרגשתי מאד. כבוד שגריר גיאורגיה נשא דברים מרגשים לאורחיו - שגרירים ומכובדי הקהילה בארץ, משפחה וחברים. הוא סיפר אודות ההיסטוריה של ארצו ב 100 השנים האחרונות, וגם על הקשר ההדוק בין גיאורגיה ליהודים, שהראשונים ביניהם הגיעו אליה עוד בתקופת גרוש בבל, והיוו חלק בלתי נפרד מהנוף האנושי בה במשך כ 2700 שנים. גם אני דיברתי אל המכובדים, קצת אודות קורותיי בגיאורגיה והתרשמותי ממנה, וכמובן הקדשתי את כולה לאבי, עמי מלמד, זכרו לברכה. לאחר מכן, ניגש אליי שוב השגריר ואמר לי: "אתה יודע, אני יליד גיאורגיה, ובמסגרת תפקידי אני רואה אינספור תמונות שצולמו בגיאורגיה, אבל בתמונות שלך - אני מרגיש בבית: הצבעים, המראות, האנשים... אני שמח שאעבור דרך כל אלו בימים הקרובים".


התערוכה הוצגה בגלרייה של בניין השגרירות למשך שבועיים. היות והגלרייה נמצאת בקומת הלובי של בניין משרדים גדול בו שוכנת השגרירות, עברו דרכה אנשים רבים בכל יום ויום. יצא לי לפגוש את חלק מהמבקרים, וכולם ציינו עד כמה בא להם לבקר בגיאורגיה עכשיו, לכשראו את התמונות.


אני את שלי - עשיתי.

התמונות מאירוע הפתיחה צולמו ע"י שחר גרבר.



להמשך צפייה באתר שלי.

bottom of page